פחדים

את הפרק הזה ליווה מחסום כתיבה, חוויה שטרם פגשתי מאז שהתחלתי לכתוב את סטארטאפיזם. כמו שמרמזת הכותרת, הפעם כתבתי על נושא שקצת פחות מקובל להתבטא עליו בפומבי – פחדים.
במהלך השבועות האחרונים ניהלתי את השיחה הבאה עם עצמי כך וכך פעמים…


*מה עכשיו לכתוב על פחדים, בשביל מה אני צריך את הצרה הזו. לא יותר פשוט לכתוב על החלק הכיף של סטארטאפים – גיוסים, מוצר, לקוחות… למה להתעסק בתחום שגם ככה אף אחד לא רוצה לדבר עליו, בטח לא בפומבי. גם בטח ישפטו אותי ויחשבו שאם אני מביע פחד בצורה פומבית זה אומר עלי דברים שליליים. גם אין לי מושג איך שירה ואמרי יקבלו את הפוסט הזה או אם במקרה יגיע לפה משקיע שלנו. לא יודע…"

במהלך שלושת החודשים האחרונים ליוו אותי פחדים שלא חוויתי עד כה בדרכי המקצועית. אני אוהב לדלג למקומות חדשים, למצוא את עצמי בנעליים גדולות ועם צורך להדביק פער גדול במהירות. זה חלק מהדי אן אי שלי כבן אדם, הצורך לאתגר את עצמי ולהצליח. אם בוחנים את המעבר משכיר ליזם, בסטארטאפ הספציפי הזה, לצד שירה ואמרי, זה המהלך הכי הגיוני ונכון עבורי. אפילו רמת הסיכון שאני נושא כמתכנת ותיק בתעשיה של היום הוא אפסי, אם המיזם יכשל וארצה לחזור להיות שכיר, אוכל למצוא עבודה די בקלות. כל נתון שלוקחים בחשבון צועק – "לך על זה". עם זאת, משהו הפעם שונה, והפחד בהחלט מלווה אותי.
בין הפחדים שחוויתי היו:

אני לא מספיק טוב כשחושבים על כמה השותפים שלי מוכשרים
שירה ואמרי חברי ילדות ולא באמת יצליחו לקבל אותי כשותף על מלא

לא יהיו פתוחים לקבל את הדעה שלי
לא ישתפו אותי בכל ההחלטות

זה תמיד מתחיל באירוע טריגר, משם עולה פחד מכאב עתידי ורצון לוותר מראש. כמו מי שמנסה לחסוך מעצמו אכזבה עתידית ע"י לא לצאת לדרך כלל. עם הזמן שמתי לב שגל פחד מקיים שלבים קבועים. בהתחלה ישנו אירוע שמתחיל את הכל, מציף נק' כאב לפני השטח, עם הפחד מתחילות מחשבות שליליות המגבירות את עוצמת הפחד, פיק של פחד, אירוע מרגיע ומשם ירידה של רמת החשש וחזרה לשגרה.

עם השנים למדתי שפחד פועל עלי כמו זכוכית מגדלת, לוקח מחשבה ומגביר את האופן שבו אני מאמין שהמחשבה הזו יכולה להשפיע על חיי. ככל שהפחד גדול יותר כך הפרופורציה בין המציאות לתפיסה שנובעת מהפחד, גדלה בצורה משמעותית. דבר נוסף שלמדתי עם השנים, זו דרך בריאה להתמודד עם פחדים ברגע שהם מגיעים. אני לא יודע אם פחדים משפיעים על אנשים אחרים באותו האופן או עם דרך ההתמודדות שלי תעזור באותה יעילות, אבל כך זה פועל אצלי.

הנקודות המשמעותיות בהתמודדות עם מעגל הפחד שלי הן:

להבין שנכנסתי לאירוע כזה
להצליח לא להתנגד
ליצור אירוע מרגיע
לעשות הפקת לקחים

הכרה – כמו תמיד, הכרה בכך שיש בעיה מסוימת, היא חלק משמעותי בהתמודדות עימה. ככל שאני מבין מהר יותר שהגעתי למקום של פחד לא רציונלי, כך קל לי יותר להתחיל את ההתמודדות.

לא להביע התנגדות – לא לנסות ולשכנע את עצמי שאין טעם בפחד, שהוא לא הגיוני, שכדאי/צריך להתעלם ממנו. עדיף להכיר בכך שהפחד קיים והוא טבעי, שעומדת מאחוריו סיבה שצריך להתייחס אליה.

אירוע מרגיע – זהו הפיצוח המשמעותי ביותר שחוויתי סביב התמודדות עם פחדים. להבין מה אני יכול לעשות אקטיבית, כדי "להחזיר את עצמי לפרופורציה". גיליתי שיש שני דברים שעובדים לי – שיחה עם אנשים שמכירים אותי ממש טוב (בעיקר יעל) או טיול ארוך עם לילה (הפויינטרית שלנו).
שיחה עם בני אדם אחרים לרוב מאפשרת שיקוף של הפרופורציה האמיתית של גורם הפחד, שזה קצת כמו להסיר את הזכוכית מגדלת ולקלוט שמה שמולי הרבה יותר קטן ממה שנדמה לי. בנוסף שיחה כזו עוזרת לחדד את הסיבה האמיתית שעליה יושב הפחד.
את הטיולים בשדות הפתוחים ליד הבית אני לא יודע להסביר, אבל יש שם משהו מרגיע שפשוט מאפשר לי לנשום קושי החוצה.

הפקת לקחים – אחד הדברים הכי חשובים סביב ניהול פחדים זה לא לשים את זה בצד ברגע שהגל חלף ולהתעלם עד לגל הבא. ניתוח הפחד, גילוי הסיבה האמיתית שעמדה בבסיסו והבנה של מה עזר להתמודד, יוצרים חוסן מנטלי עבור הגלים הבאים. מפעם לפעם הצלחתי להתמודד עם הגל בצורה טובה ומהירה יותר בשל החוסן הזה.

בהקשר של רשימת הפחדים שרשמתי למעלה, הפקת לקחים עזרה לי להבין שאם שירה ואמרי רוצים בי כשותף, כנראה שאני מספיק מוכשר. ששותפות היא לא דבר שבונים ביום אחד, אך כשבוחנים את הבסיס שלנו יש שם יסודות לשותפות חזקה, של אנשים שאכפת להם אחד מהשניה עם תקשורת סופר בריאה. שכולנו נכונים להקשיב למה שיש לכל אחת ואחד מאיתנו לומר. שבשותפות טובה לא כולם צריכים לקחת את כל ההחלטות, ישנם תחומי אחריות וטוב שכך, אנחנו סומכים אחד על השניה שניקח החלטות מיטביות.
במבט לעתיד אני יודע שיהיו עוד גלי פחד שילוו את המסע הזה ואני סומך על עצמי שאדע להתמודד עם הפחדים האלו בצורה בריאה. לא יודע אם הפוסט הזה יעזור למישהו, לפחות סיימתי עם מחסום הכתיבה הארור הזה ועכשיו אני מרגיש שלם לחזור לכתוב על הדברים הכיפיים יותר של המסע.

תודה ליעל שתמיד מרגיעה אותי, לאיתן ועידן שיודעים לתת עצה טובה, לבן שמאתגר אותי, לעמוס שנותן לי פרופורציה נכונה וללילה שתמיד שמחה לצאת לטיול שטח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.