משפחה

אחד האתגרים הכי מורכבים כשנכנסים לסטארטאפ הוא איזון בין הצורך להתפתח כאינדיבידואל ולהצליח כאיש מקצוע, אל מול הרצון להמשיך להיות איש משפחה, בן זוג ואבא. את מרבית שנותי בהייטק, טרם כניסתי לעולם הסטארטאפים, עשיתי בחברה של 9 – 6 עם יום מקוצר בשבוע. סך הכל צורת עבודה "קרייריסטית" נוחה המאפשרת להגיע כל יום בשעה שהילדים (בשלב הזה היו לי שלושה כאלו) ערים, ולהיות חלק פעיל גם באמצע השבוע. המעבר לסטארטפ לקח אותי לרכבת הרים, כמו שסטארטאפים יודעים לעשות. 

מי הזיז את הילדים שלי?
מי שקרא את הפרק הראשון יודע שהמעבר לסטארטאפ קרה הרבה יותר מהר ממה שציפיתי, ולא הותיר זמן לעכל או להתכונן נפשית. אם עד לאותו הרגע הייתי יוצא מהבית בשמונה בבוקר וחוזר בשש בערב, פתאום מצאתי את עצמי יוצא בשמונה וחוזר בעשר בלילה. כל יום, שלוש וחצי שעות בדרכים. כל יום, לחזור לבית שהילדים בו ישנים. התחושה הייתה מתסכלת והחוסר מורגש היטב. התחלתי לערוך עם הילדים פייס טיים כדי לשמוע איך עבר עליהם היום, אבל כמו שכולם יודעים אחרי שנת הקורונה, זה לא אותו דבר דרך מסך. אין את החיבוק ברגע שאתה נכנס הביתה או רגע לפני שהם הולכים לישון. אין אפשרות להסניף את הריח שלהם או לראות חיוך מתוק.
למזלי, לפחות בקטע הזה, עד שהצלחתי לעכל את השינוי הודיעו על סגירת הסטארטאפ, דבר שנתן תקווה לחיים קצת יותר מאוזנים.


7 דקות מקריאה
מתישהו במהלך ראיון העבודה ל Package AI (הסטארטאפ הנוכח), שאל אותי זיו מאיפה אני בארץ (כרכור). עד היום אני לא מאמין שהוא אומר לי את המילים הבאות, במיוחד אחרי טבילת האש בסטארטאפ הראשון.

זיו: "איזה קטע, אחרי החג (פסח 2017) אנחנו עוברים מת"א לחממה טכנולוגית בקיסריה"
משלוש וחצי שעות בדרכים, עברתי לנסיעה של שבע דקות לכל כיוון.
בשלב הזה טרם הבנתי שהחל מאותו הרגע אהיה זה שקוראים לו כשיש לאחד מהילדים חום ושבקיסריה יש בערך שתיים ורבע מסעדות לאכול בהן (כן כן, צרות בהייטק). את השנה וחצי הבאות אעביר במרחק יריקה מהבית, אצא פעמים רבות לילדים (חום/חוגים/חברים) ואגלה שלעבוד במקום כל כך קרוב לבית זה לא בשבילי, או כך לפחות חשבתי. האפשרות להיות שוב קרוב היתה טובה עבורי, הפכתי להיות הרבה יותר נוכח וזה עשה לי טוב.

לא בא לי הייטק יותר
יעל ואני התחלנו לעבוד באותה חברת הייטק כשחזרנו לארץ, בחלוף כך וכך שנים שנינו הרגשנו צורך בשינוי. שלי הגיע קצת קודם ומשך אותי לסטארטאפ, שלה הגיע קצת אחרי המעבר שלי לקיסריה.

"אני רוצה להיות אחות מיילדת, יש מסלול של הסבת אקדמאים לסיעוד – מה אתה חושב?"

למי שלא מכיר את יעל, "מה אתה חושב" אומר החלטתי, מילאתי את הטופס הרשמה ואני עם האצבע על ה , ENTER. כמובן שהסיפור האמיתי קצת יותר מורכב ולוגיסטי, אבל תודו שזה משעשע. מפה לשם יעל התפטרה והחלה את ההסבה. משני אנשים שעובדים בחברות יציבות עברנו להיות סטארטאפיסט וסטודנטית.

אז מי פה הקרייריסט?!
בהמשך הדרך יעל תלמד ותעשה התלמדויות (שם פנסי להתמחות שלא משלמים בה שכר), מה שאומר 6-7 משמרות בבית חולים כל שבוע. איך שלא משבצים את המערכת זה לא מותיר הרבה זמן פנוי. מהר מאוד מצאתי את עצמי עובד יותר ויותר מהבית, מתפעל את הילדים על שלל פעילויותיהם. גיליתי שילדים זה בעצם הפרעת קשב וריכוז פיזית. אבל גם גיליתי שיש לי יכולת לעבוד כששלושתם משחקים מטר ממני ועושים שמות בבית. הפכתי להיות עקר בית סטארטאפיסט מדופלם. מג'נגל הסעות בין שורת קוד לשניה, מכין צהרים רגע לפני שיחת ועידה, עובד על הלפטופ מהגינה הציבורית עם הוט ספוט. בשלב שפרצה הקורונה, להיות לבד בבית (יעל אחות מיון סופר חיונית) ולעבוד לצד שלושה ילדים היה פיס אוף קייק.

לפעמים צריך קצת מזל
את Package AI הקימו זיו ויואב, שני יזמים בני 40+, אנשי משפחה פעילים. אני לא יכול להתחיל לתאר לכם איזה יתרון מדהים וכמה טוב זה עשה לי. הבנת הצרכים שיש לאיש משפחה שמחפש להיות פעיל מאוד היא לא מובנת מאיליה. יש לי גמישות מוחלטת ובשבועות מאתגרים אני גם עובד כל השבוע מהבית, משתדל תמיד להגיע פעמיים למשרד, כי יש בזה ערך משמעותי, אך הגמישות קיימת. היכולת להיות נוכח ולג'נגל בחופשיות בין זמן עבודה לזמן משפחה הוא פז טהור. בהזדמנות זו תודה לזיו ויואב המאפשרים את השפיות הזו

נ.ב
אנחנו מחפשים מתכנת/ת סרבר
אם אתם/ן בעניין או מכירים מישהי/ו שבעיניין דברו איתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.