חמור קופץ בראש

השנה היא 2008, אפריל 2008 אם לדייק. אני מסיים את דרכי בחברת ההייטק בה התחלתי את המסע ועובר לעבוד אצל אחד הלקוחות – חברת Eyeblaster. סטארטאפ ישראלי בן תשע שנים וכמה עשרות עובדים. אייבלסטר פיתחה מערכת לניהול קמפיינים של פרסום במדיה דיגיטלית ולימים תהיה החברה הישראלית הראשונה שתנפיק לאחר המשבר של 2008.

אני מתחיל באייבלסטר כיועץ CRM (מערכת לניהול קשרי לקוחות) ולאחר שלושה חודשים משתלב לצוות פיתוח במחלקת ה R&D של החברה.

*חמור קופץ בראש* הוא משפט שנאמר, לרוב בקונטקסט שלילי, על מי שאינו מחכה לסוף השאלה לפני שהוא זורק תשובה. זה בערך מה שקרה בסיטואציה הבאה ויתרחש פעמים רבות בהמשך הקריירה שלי.

כחודש לאחר שהשתלבתי בצוות החדש, שיתף אותנו ראש הקבוצה באתגר פיתוח שעומד בפנינו – "היום משתמש שרוצה להעלות את קבצי הפרסומת למערכת שלנו חייב להתקין תוסף לדפדפן. היינו רוצים להסיר את המכשול הזה ולאפשר לכל משתמש להעלות קבצים ללא צורך בהתקנת תוסף"

"אני רוצה את הפרויקט, אני אמצא דרך לעשות את זה" אני אומר לראש קבוצה, מבלי להבין את משמעות הבקשה שלי מבחינת זמן ומאמץ. זכור לי שקראתי משהו על איזו טכנולוגיה חדשה של מיקרוסופט שנקראת סילברלייט. הטכנולוגיה הזו אמורה לאפשר את מה שרצו להשיג, אך לי אין חצי מושג בטכנולוגיה וגרוע מכך, גם לאף אחד אחר בחברה. כנראה שנשמעתי משכנע או לכל הפחות משוכנע ביכולת שלי לספק את הסחורה – קיבלתי את הפרויקט.

לשמחתי, בניגוד לשנותיי בבית הספר, כאדם בוגר אני מאוד אוהב ללמוד. התחלתי לחרוש את התיעוד של מיקרוסופט ולחפש דוגמאות למימוש הטכנולוגיה. בחלוף שבוע וחצי של הרבה שעות עבודה קרו שני דברים:

– הפתרון שרצינו היה מוכן

– הפכתי להיות היחיד בחברה עם ידע בטכנולוגיה

היה ברור לי שלקפוץ ראשון ולאמר "אני" טומן בחובו עבודה קשה ואף פוטנציאל לכישלון. אבל קדמה לא מגיעה מלשבת במקום ולא מהפחד לכישלון, קדמה מגיעה ממאמץ משמעותי והבנה שכישלון הוא רק עוד צעד בדרך להצלחה.

אל תפחדו להיות חמור שקופץ בראש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.