האתגר האנושי – תקשורת

תקשורת של שינויים

אחת הסיבות שבגללן בחרתי במסלול של סטארטאפ, היא הרצון לקצר זמנים בדרך לעמדת ניהול מחלקת פיתוח. במהלך ראיון העבודה, הן בסקרימו והן ב Package AI, דאגתי לציין שזו הכוונה מתוך מחשבה שברגע שמחלקת הפיתוח תגדל, אתמנה לתפקיד. בחלוף מספר חודשים גייסנו עוד שני אנשים: אייל, אלגוריתמאי העל שלנו ודניאל, מתכנת סופר מוכשר. שני אנשים נחמדים, חכמים עם הרבה רצון להצליח.

החוויה בסקרימו, הסטארטאפ הראשון בו עבדתי ונסגר לאחר 3 חודשים, הובילה לחשש שגם הפעם הסטארטאפ ייסגר לפני שאצליח להתמנות לתפקיד. היה לי חשוב שלפחות בלינקדאין יהיה לי את הטייטל. ידעתי שגם אם לא אצליח לצבור ניסיון בפועל, עצם זה שמישהו החליט לקחת עלי את הסיכון ולתת לי את התפקיד, זה סיגנל חיובי. מעבר לכך, באותה תקופה הייתה שם גם נק' של חוסר ביטחון עצמי, המחשבה על להציג את עצמי במפגשים טכנולוגיים הרגישה מפחידה ללא טייטל שיגן עלי. כן אני יודע, פחד מטופש, אבל איט איז וואט איט איז. כהערת צד אספר שמה שעזר לי להתמודד עם הפחד היתה הרצאת טד בשם –

"What I learned from 100 days of rejection" לינק בתגובות.

לאחר שיחה עם יואב (CTO) קיבלתי אמירה עמומה שזה הכיוון. קבענו שאתחיל לקחת מספר תחומי אחריות סביב ניהול הספרינט. בשלב הזה הנושא לא תוקשר לצוות כלל (טעות ראשונה). עם הבקשה הראשונה שלי לצוות, דניאל הביע התנגדות מתוך מחשבה שדברים צריכים להתבצע אחרת. התפתח ויכוח קטן ובשלב מסוים יואב התערב וקטע את הוויכוח. לאחר האירוע הזה, פניתי ליואב בבקשה שיבהיר לצוות את השינוי ע"מ שזה לא ייתפס כיוזמה פרטית שלי להחליט על הצוות (טעות שניה). 


הטעות הראשונה הייתה לא לתקשר לצוות מראש ובצורה מסודרת שיש כוונה לשינוי כזה. הסיטואציה בה ישנם אנשים איכותיים שרוצים להתקדם אך רק תפקיד אחד למלא, יכולה בקלות לייצר נקודות חיכוך (לא רק בסטארטאפ, לא רק בהייטק). להימנע מלהתמודד עם הסיטואציה זה תמיד טעות. שינוי כזה צריך לתקשר לכלל הצוות ברגישות הנדרשת. 

הטעות השניה הייתה לא לפנות לדניאל ולדבר איתו בעצמי. גם כאן תקשורת כנראה היתה המפתח להתמודדות בריאה עם חיכוך שנוצר סביב השינוי. לימים דניאל, בנאדם סופר מוכשר, יעזוב אותנו וימשיך לסטארטאפ אחר שם הוא מנהל מחלקת פיתוח. אין לי ספק שעוד אקרא עליו בעיתון ביום מן הימים.


התקשורת של הכל
בחלוף שנתיים וחצי מצאתי את עצמי במקום של ייאוש, לא כל כך מבין את המקום שהסטארטאפ הולך אליו, מה המטרה, מה הכיוון של המוצר. היו כל כך הרבה סימני שאלה ומצאתי את עצמי בתחושת חוסר ודאות וחוסר חיבור לדרך. ביקשתי מזיו לדבר ושיתפתי אותו במה שאני חושב ומרגיש. זיו סיפר לי במשך חצי שעה הכל כולל הכל – תוכנית מוצר, אסטרטגיה, מצב גיוס, יעדים. הרגשתי שירדה לי אבן עצומה מהחזה, פתאום הרוח שוב נשבה במפרש.
12 שנים לפני כן, כשרק הצטרפתי לאייבלסטר, נחשפתי למנהג של החברה. אחד לרבעון גל טריפון (המנכ"ל) היה מכנס אותנו קונפרנס של החברה כולה. שעה של סקירה מלאה על מצב החברה, על הלקוחות, המוצר, מצב ההכנסות והתוכניות לעתיד. עד היום אני זוכר את האווירה סביב המפגשים האלו, היתה שם תחושה עוצמתית של ביחד, של מטרה משותפת. יש במנהג הזה משהו חכם מאוד, יצירת חיבור של כל מי שלוקח חלק בדרך סביב מטרה משותפת ותוך כדי שקיפות מלאה.

נ.ב
וידוי: גם עכשיו, 11 פרקים אחרי ההתחלה ורגע לפני שאני לוחץ Post, התחושה היא – מי לעזאזל אתה חושב שאתה ולמה שלמישהו יהיה אכפת מהסיפור שלך. תחושה מוזרה שציפיתי שתחלוף מתישהו אבל תרם. תודה לכל מי שקורא, תודה לכל מי שמגיב, אני לא יכול לתאר לכם כמה אני מעריך את זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.