בלת"מים

אחרי הפסקה קצרה אני חוזר לכתוב על המסע שלי בעולם הסטארטאפים. הפעם נושא שהוא בלב ליבו של כל מי שלוקח חלק בעולם הזה – בלת"מים. אותם מקרים שאנחנו לא מצפים להם, לא תמיד רוצים אותם, אבל קורים ומכריחים אותנו להתמודד.

"אין, זה הולך להיות השבוע הכי קשה שהיה לי אי פעם"

"הרבעון הקרוב הוא הרבעון הכי קריטי שהיה לנו"

"אני נכנס לתקופה הכי משוגעת מאז שהצטרפתי לסטארטאפ"

אם אתם מכירים מישהו שעובד בסטארטאפ, כנראה שכבר שמעתם אחד או יותר מהמשפטים האלו. מישהו פעם תאר את העבודה בסטארטאפ כריצת מרתון בספרינטים – וואלה קלע בול. 

כך לפני שבוע, ערב יום חמישי, מצאתי את עצמי מהרהר בשבוע המטורף שעומד לפני. אם לא דיי העומס הרגיל, בשבוע שעתיד לבוא התכנסו שני אירועים מרגשים וחשובים, שידרשו ממני מאמץ נוסף משמעותי.

מי שעוקב אחרי הפעילות שלי ברשתות החברתיות יודע שבמשך תקופה ארוכה ניסיתי לגייס מתכנתת לצוות. זה לא היה קל, הסטארטאפ שאני עובד בו לא מפתח מוצר "סקסי" ולא נמצא בתעשיה שנפוץ להתעסק בה בארץ, אבל אנחנו פותרים כאב סופר מתסכל שכולם/ן ללא יוצא מן הכלל חוו, כך שאנחנו אשכרה מביאים ערך אמיתי לכל אחד ואחת.

אז אחרי תקופה של חיפוש פגשנו את שונית, ג'וניורית פול סטאק שהרשימה אותנו מאוד בתהליך גיוס עם ראיית עולם בוגרת מאוד, וגישה של get the job done. היה ברור לי שלגייס ג'וניורית לצוות קטן כמו שלנו ידרוש ממני הרבה זמן של חפיפה ומנטורינג, אבל תחושת הבטן שלי אמרה שבטווח הארוך זה ישתלם לנו מאוד. אחרי חודש צפיה לבואה, שונית היתה אמורה להתחיל ביום ראשון.
האירוע השני שתוכנן היה קיק אוף לפרויקט מובייל שאני מנסה להתחיל מזה זמן רב. לצורך הפרויקט שכרנו את עידן, קונטרקטור חיצוני, מתוך הנחה שהוא יבצע את הפיתוח בפועל בזמן שאני מנהל את הפרויקט מהצד שלנו. כך יצא שעוד נתח מהזמן שלי מנוצל למטרה חדשה שלא הייתה קיימת עד כה.

נחזור לערב חמישי.
בשלב הזה הייתי כבר עם פציעת ספורט קלה באזור הגב התחתון (כי בסופו של דבר אני ילד תחרותי שלא תמיד חושב עם הראש). רגע לפני שאנחנו יוצאים לראות את המופע החדש של גורי אלפי (מופע היסטרי – רוצו לראות. אולי בעצם עדיף ללכת, שלא תפצעו), אני עושה תנועה לא טובה ומרגיש כאב חד. את הסופ"ש אני מעביר עם כאב לא נעים וביקור במיון. בראשון אני עוד מצליח להגיע למשרד, לא בחינניות יש לומר. ביום שני אני כבר עם קביים ובשלישי מאושפז.
כך, בשבוע בו אני אמור להיות סופר נוכח ומעורב אני מוצא את עצמי בלילות נטולי שינה, מבלי יכולת לעבוד כלל. מתסכל ברמות אחרות.

החוזק של סטארטאפ מאוד תלוי ביכולת שלו להתמודד עם בלת"מים וכאן קיבלתי הצצה לעד כמה הצוות שלנו חזק ועד כמה תחושת הבטן שלי על שונית היתה נכונה. בעודי מדלג בין מיון, לאשפוז לפיזיותרפיה, שונית לקחה את המושכות לידיים והחלה לבצע את העבודה לבד, ללא תמיכה או הדרכה (she got the job done). גם עידן לא חיכה והתחיל להריץ את הפרויקט תוך כדי שהוא נעזר במי שצריך בסטארטאפ. חלק לא פחות קשה מהכאב הפיזי הוא התסכול שבחוסר יכולת להיות מועיל. האופן שבו כולם התנהלו בשבוע הזה נתן לי הרבה נחת ואפשרות להתמקד בלטפל בעצמי.

לסיכום אני כמה תודות:

לזיו ויואב על התמיכה וההתעקשות שאנוח כמה שיותר.
לשונית על שלא היססת לרגע וישר התחלת לרוץ.
לעידן על המחוייבות ומוסר העבודה.
לצוות הסטארטאפ שדואג ומחזק אותי.

לחברים מבית שעוזרים.
תודה ענקית ליפתח הפיזיותרפיסט שלי, שאחרי שני טיפולים הצליח להעמיד אותי על הרגליים בחזרה. יפתח הוא כנראה אחד המקצוענים הכי מוכשרים שיש בארץ.

את התודה הכי גדולה אני חב ליעל, שדואגת לי ותומכת בי בשבוע הכי הזוי שהיה לי בחיים ולילדים המתוקים שלנו שהתנהגו בבגרות ועזרו עם כל מה שצריך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.